פסק-דין בתיק ת"א 18869-07-09

נתוני רקע

1.         התובעת, חברה הרשומה כחוק בישראל, הגישה תובענה לסעד הצהרתי וכן לסעד כספי על סך 758,775 ש"ח. הנתבעת 1 (להלן, גם "חב' נרדיה") הייתה בתקופה הרלוונטית חברה אשר הפעילה את "אולמי ד'אור" הממוקמים בצומת קרית אתא (להלן - "האולמות"). הנתבע 3 (להלן, גם "נרדיה") היה בעל מניות והרוח החיה של חב' נרדיה. הנתבעים 5-4 (להלן, גם "יונה ואמיר") היו בעלי מניות בחב' נרדיה. אמיר היה בעל מניות בשיעור של 80%. הנתבעת 6 (להלן, גם "גני רוני") היא חברה שנכנסה בנעליה של חב' נרדיה, ובפועל המשיכה להשכיר ו/או להפעיל את האולמות. הנתבעת 8 (להלן, גם "ביג") היא בעלת המתחם בו מצויים האולמות והיא זו שהשכירה את האולמות לחב' נרדיה, ולימים לגני רוני. הנתבע 2 (להלן, גם "עו"ד בר-דוד") נתמנה ככונס נכסים זמני של חב' נרדיה.

2.         נטען כי ביום 6.12.06 נחתם הסכם בין התובעת, בשמה הקודם ס.ל.ע.ד. פרויקטים ויזמות בע"מ (להלן - "סלעד") לבין חב' נרדיה, באמצעות נרדיה. במסגרתו של הסכם זה חב' נרדיה מכרה לתובעת ציוד תאורה והגברה המותקן באולמות שבהפעלתה לתקופה של שמונה שנים. התמורה המוסכמת, לרבות מע"מ, עלתה לסך של 698,775 ש"ח ואין עוררין שהיא שולמה על ידי התובעת לחב' נרדיה.

            מהוראות ההסכם נלמד כי הציוד שנדון בו נשאר באולמות וישמש את האירועים שמקיימת חב' נרדיה באולמות. סוכם כי "בגין הפעלת כל אירוע ואירוע שהתקיים בכל אחד מהאולמות ישלם צד א' (והיא חב' נרדיה - ש.ל.) לצד ב' (והיא התובעת - ש.ל.) סך 300 דולר בתוספת מע"מ בגין הפעלת כל אירוע. התשלום לצד ב' יבוצע במזומן פעמיים בשבוע בגין 2 עד 3 ימי הפעלה קודמים. בכל מקרה לא יינתן אשראי מעבר לשלושה ימי עסקים בגין הפעלות שנתנו לאירועים. במידה ובקרב נותני השירותים זהים באיזור יעלה מחיר הפעלה, יעודכן הסך הנ"ל בהתאמה" (סעיף 13). ועוד הותנה כי תוקפו של ההסכם הוא לשמונה שנים. משמע, כך מתחייב, עם תום ההסכם יחזור הקניין בציוד הנ"ל לידיה של חב' נרדיה.

3.         נטען כי הוראות ההסכם התקיימו עד אשר במהלך חודש נובמבר 08' נודע לתובעת כי עסקיה של חב' נרדיה עלו על שרטון והיא נקלעה לקשיים כלכליים חמורים. אז התחוור לתובעת כי חב' נרדיה צברה חוב עצום של דמי שכירות לביג, היא בעלת האולמות והמשכירה ולנושים שונים. חב' נרדיה נטשה את העסק. לימים כתוצאה מכך בוטל חוזה השכירות של ביג עם חב' נרדיה. בהמשך, כמסתבר, אף נרדיה נמלט מן הארץ.

4.         עוד הסתבר לתובעת, כך המשך טענתה, כי חב' נרדיה ונרדיה לא גילו לה כי להבטחת התחייבויותיה של חב' נרדיה לביג נעשה שיעבוד צף על כלל נכסיה של חב' נרדיה, לרבות הציוד נשוא ההסכם הנ"ל.

5.         בהמשך הדרך השכירה ביג את האולמות לגני רוני. הנתבע 7 (להלן, גם "קדש") הוא מנהלה. גני רוני, כך המשך הטענה, נכנסה בנעליה של חב' נרדיה והכירה בחובותיה והתחייבויותיה כלפי התובעת ועמדה במרבית התחייבויותיה במהלך החודשים נובמבר עד דצמבר 08'. ואולם בשלהי שנת 08' חדלו להגיע תשלומים לתובעת. 

6.         זה הרקע להגשת כתב התביעה. ככל שעסקינן בחזית מול ביג טוענת התובעת לעדיפות נשייתה בחב' נרדיה הגוברת על השעבוד הצף. למותר לציין כי ביג חולקת על כך בתוקף. ככל שעסקינן בסעדים הכספיים הרי ביסוד התביעה נתבעים דמי שימוש בגין הציוד המבוססים על דרך האומדנה על התקופה בה הדברים הלכו למישרין. מבוקש לפסוק לתובעת פיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם על ידי חב' נרדיה. לחילופין מבוקש להורות על ביטול ההסכם והשבת מלוא תמורת הציוד שערכה הדולרי עולה לכדי 150,000 דולר.

7.         עו"ד בר-דוד וביג, כאחד, התגוננו בפני התביעה. גם אורי ואמיר, כאחד, התגוננו כנגדה. וגם גני רוני וקדש, כאחד, עשו כן. נרדיה לא התגונן בפני התביעה. בהמשך הדרך ניתן נגדו פסק דין חלקי. חב' נרדיה לא התגוננה בפני התביעה. כאמור במועדים הרלוונטיים ניתן נגדה צו כינוס נכסים זמני וניתן צו עיכוב של בית המשפט המחוזי האוסר על הגשת תביעות כנגדה.

8.         עו"ד בר-דוד וביג, ביסודו של דבר, טוענים לעדיפותו של השעבוד הצף על נשייתה הרגילה הנטענת של התובעת. לנוכח זאת, כך הטענה, ההסכם הנטען בין התובעת לחב' נרדיה הוא חסר תוקף. גני רוני וקדש כופרים בתוקף בכל קשר שיש להם עם התובעת ובכך שנכנסו לנעליה של חב' נרדיה. אורי ואמיר לא היו מיוצגים הגם שנטלו חלק בדיונים. הוברר לי כי נגד אורי ניתן צו עיכוב הליכים לנוכח הליכי פשיטת רגל כנגדו. משום כך עיכבתי ההליכים נגדו. טענה דומה נטענה אף לגבי אמיר אך לא הוכחה.

9.         בתחילת הדרך ניתן צו מניעה זמני לבקשת התובעת. בהמשך הדרך הוא בוטל. הוריתי על הגשת תצהירי עדויות ראשיות. מטעם התובעת הונח בפניי תצהירו של מר שאול עוקיש (להלן - "עוקיש"), אחד ממנהליה. מטעם עו"ד בר-דוד וביג הוגש תצהירו של מר אורן פארן, העובד כמנהל המרכזים המסחריים בצפון הארץ של חב' ביג מרכזי קניות עליהם נמנית גם ביג. הוא הבהיר כי הן ביג והן חב' מצוקים חיפה (1995) בע"מ (להלן - "מצוקים") נמנות על קבוצת ביג וכי האולמות נשוא התביעה נבנו על ידי ביג ומצוקים כאחד ושתיהן היו אלו שהשכירו אותם לחב' נרדיה, ולימים לגני רוני. מטעם אורי ואמיר הוגש תצהירו של אמיר. מטעם גני רוני וקדש הוגש תצהירו של קדש.

            לאחר שכל אלו עמדו לפניי הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות.

השעבוד הצף בפרשתנו

10.        במוקד המחלוקת שבפניי ניצבת הטענה לעניין עדיפותו של השעבוד הצף לזכות ביג. נטען כי מלכתחילה חב' נרדיה לא הייתה רשאית לעשות כל עסקה בציוד נשוא ההסכם עם התובעת (להלן - "הציוד"). ביג ומצוקים בנו את האולמות כאשר הם משקיעים השקעות-עתק של כ- 3,000,000 דולר. משום כך הציוד היה ונותר קניינן של ביג ומצוקים. בהסכם השכירות עם חב' נרדיה הצהירה חב' נרדיה כי "כל ההשקעות שבוצעו או יבוצעו בגן האירועים ... הינם ויהיו בבעלותה המלאה והבלעדית של המשכירה ויישארו במצב זה אף לאחר סיום הסכם השכירות... והשוכר לא ישעבדו ולא יעשה בהם עסקה אחרת כלשהי ללא הסכמת המשכירה מראש ובכתב. בגמר השכירות תישארנה המערכות כפי שהן ולא תוצאנה ו/או תפורקנה על ידי השוכר".

            בנוסף לתניה חוזית זו, שמקורה בחוזה השכירות מיום 14.7.03, נעשתה איגרת חוב ביום 4.5.05, שנרשמה כדין אצל רשם החברות ביום 11.5.05. כותרתה של איגרת חוב זו היא "שיעבוד צף על כלל הנכסים". במוקד הדיון שבפניי ניצבת הוראת איגרת החוב על פיה התחייבה חב' נרדיה "לא למכור (פרט במכירות במהלך הרגיל של עסקי נרדיה) לא להשכיר, לא למסור ולא להעביר (או להמחות) בכל אופן אחר את רכושו או כל חלק הימנו למישהו אחר, ולא להתיר לאחרים להחזיקו, להשתמש בו או להפעילו, בלי הסכמת ביג לכך מראש ובכתב;" (סעיף 4(ג)).

שעבוד צף -מהותו

11.        על מהותו של השעבוד הצף קיימת ספרות מקצועית ופסיקה ענפה. וכך, כב' השופטת חיות ב-ע"א 10907/03 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבריאות  (במאגרי "נבו") מבארת את מהותו, יתרונותיו ומאפייניו כדלקמן:

9. סעיף 1 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 (להלן: פקודת החברות ) מגדיר 'שעבוד צף' כך:

'שעבוד על כל נכסיה ומפעלה של החברה או על מקצתם אותה שעה, כפי מצבם מזמן לזמן, אך בכפוף לסמכותה של החברה ליצור שעבודים מיוחדים על נכסיה או על מקצתם;'